החלטה בתיק ע"מ 1628/13

הרקע

שני העוררים תושבי בורקין ובני פחות מ-14 שנים. הם נעצרו ביום 23/5/13 בקרבת מחסום ג'למה, כשברשותם אמצעי לחימה שונים ובקבוקי תבערה. לאחר חקירה קצרה, הוגש נגדם ביום 29/5/13 כתב אישום, המייחס להם מספר עבירות חמורות: ייצור חפץ מבעיר, ייצור נשק ללא היתר, השלכת חפץ מבעיר, החזקת אמצעי לחימה, וניסיון לזריקת חפץ מבעיר.

העובדות שבבסיס כתב האישום הן, ששני העוררים הכינו בצוותא בקבוקי תבערה, שני רימונים וכלי נשק מאולתרים מצינור וסכין. הם יצאו כדי להשליך את  בקבוקי התבערה לעבר מחסום ג'למה, כשברשותם תיק ובו אמצעי הלחימה שהכינו. בהגיעם למחסום השליכו לעברו את הרימונים, ואז נתפסו.

לאחר הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה את מעצרם של השניים עד תום ההליכים. ההגנה התנגדה לבקשה, בעיקר מן הנימוק שמעצרם וחקירתם של שני העוררים לא נעשו בהתאם לכללי החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), החלים גם באזור על חקירת קטינים כה צעירים.

כב' השופט אשר שור כתב החלטה מפורטת ומנומקת, ובסופה קיבל את בקשת התביעה. השופט הנכבד אמנם דחה את טענות ההגנה בדבר תחולת החוק לתיקון דיני הראיות האמור, אך בפועל מצא "פגמים לכאוריים" כלשונו, בהתנהלות גורמי החקירה. עם זאת, בסופו של דבר קבע כי אמרות הנאשמים-העוררים קבילות, לפחות בשלב זה, ונוסף להם יש ראיות נוספות המפלילות את העוררים. לכן יש תשתית ראייתית מספקת לשלב המעצר עד תום ההליכים. אף שהעוררים קטינים צעירים מאד, מצא השופט הנכבד כי יש הצדקה לעצור אותם עד תום ההליכים, לאור הסיכון העולה ממעשיהם, והחשש שיימלטו מן הדין.

על כך הוגש ערר מטעם ההגנה.

כיוון שכתבי האישום שלהם דומים והטענות שהושמעו בעניינם דומות, הסכימו הצדדים, לרבות העוררים ומשפחותיהם, כי הדיון וההחלטה בערר יהיו במאוחד.

טיעוני הצדדים

בפתח הדברים עליי לציין לחיוב, כי הן הסנגור והן התובע הכינו עצמם היטב לדיון, הצטיידו במסמכים, בחקיקה ובתקדימים מתאימים, והציגו טיעוניהם בבהירות ובנועם.

בדיון בפניי חזר הסנגור וטען, כי בחקירת העוררים נפלו פגמים רבים. הוראות החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) החלות באזור הופרו במהלך חקירתם של העוררים. לאחר שהופשטו ונערך עליהם חיפוש, לא החזירו להם את בגדיהם. השניים נחקרו בשטח ולא בתחנת משטרה, כשהם לבושים בבגדים תחתונים בלבד. חקירתם נערכה על ידי חוקר שאינו מוסמך להיות חוקר ילדים, ולא תועדה חזותית או קולית. הופעל על העוררים לחץ לא ראוי הן בכך שהיכו את העורר מס' 2  אוסאמה, והן בהבטחה שישוחררו אם יודו במיוחס להם. פגמים אלה בראיות מפחיתים ממשקל ההודאות שבבסיס כתב האישום. מלבד היעדרה של תשתית ראייתית מספקת, אין גם עילת מעצר: המדובר בתלמידי בית ספר בכיתות ז' ו-ח', והוריהם מוכנים לערוב לכך שלא ישובו לבצע עבירות דומות, ויתייצבו לכל הדיונים במשפטיהם. 

התובע התנגד לערר. הוא טען כי אין צורך לקבוע במקרה זה אם החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) חל באזור, שכן הוראותיו אינן צריכות לחול על עניינם של העוררים. החוק חל רק על ילדים שהם עדים או נחקרים בעבירות שמנויות בתוספת לחוק. התוספת אינה כוללת עבירות מן הסוג שבו מואשמים העוררים. גורמי החקירה עשו כמיטב יכולתם לקיים חקירה בתנאים הדומים למקובל בישראל: החוקר קיבל אישור לחקירה דחופה בשטח מקצין משטרה בכיר, החוקרים התקשרו בטלפון להוריהם של העוררים, הוסברו לעוררים זכויותיהם בחקירה, והחקירה התנהלה באווירה טובה.

לטענת התובע, גם אם ייקבע כי נפלו פגמים בחקירתם של העוררים, אין מדובר בפגמים חמורים השוללים את קבילותן או משקלן של אמרותיהם. זאת ועוד, כתב האישום מבוסס לא רק על אמרותיהם של העוררים, אלא גם על עדויות הראייה של החיילים והראיות החפציות שנתפסו בזירה.

לבקשתי, בדק התובע את הטענה כי העוררים נחקרו כשהם לבושים בגדים תחתונים בלבד. הוא הציג בפניי מזכר של השוטר שחקר אותם, וממנו עולה כי השניים נותרו בבגדים תחתונים לאחר שנערך חיפוש על גופם במסגרת בדיקה ביטחונית, אך בעת החקירה היו מכוסים בשמיכה.

התובע המלומד טען לבסוף כי לאור הסיכון הרב הנשקף מן העוררים, כפי שנלמד ממכלול הנסיבות ומהודאותיהם, קמה עילה למעצרם, למרות גילם הרך. כמו כן, כיוון שהם תושבי שטח A וצפויים לעונש משמעותי, יש להם תמריץ חזק לחמוק מן המשפט, ואין חלופת מעצר שתבטיח את התייצבותם למשפט.

לאור כל זאת, ביקש התובע כי לא אתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

תחולתו באזור של החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955

במהלך הדיון בערר העלו שני הצדדים טענות לעניין תחולתו באזור של החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955 (להלן - חוק הגנת ילדים). הסנגור טען כי החוק חל, וכיוון שהחוקרים הפרו את הוראותיו בעת חקירת העוררים - אמרותיהם אינן מקימות תשתית ראייתית מספקת להרשעה. לעומתו, טען התובע כי אין צורך להכריע בשאלה אם החוק חל באזור, שכן גם לו חל החוק - הוראותיו אינן נוגעות לעבירות שבהן הואשמו העוררים.

במחלוקת זו, אני מקבל את טענתו של התובע.